פסק-דין בתיק ע"פ 070441/04

השופט ז' המר:

1.       ערעור המדינה על פסק-דינו של בית-משפט השלום בראשון-לציון (כב' השופטת נ' בכור), בת"פ 2397/02, בו הורשע המשיב, לאחר שמיעת ראיות, בהספקת סם מסוכן, עבירה על סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: הפקודה), ובהחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, עבירה על סעיף 7(א) ו-(ג) רישא לפקודה, ונגזרו עליו העונשים הבאים:

מאסר על תנאי של 12 חודשים, קנס בסך 35,000 ש"ח וחילוט מזומן בסך 5,000 ש"ח שנתפסו על גופו בעת המעצר.

2.       על-פי עובדות האישום הראשון בכתב האישום המתוקן, המשיב החזיק בביתו, שלא לצריכה עצמית, את הסמים הבאים:

א.                  חומר צמחי מסוג קנבוס, במשקל כולל של 13.876 ק"ג;

ב.                  חשיש במשקל כולל של 3.868 ק"ג.

באישום השני הואשם המשיב בעשיית עיסקה אחרת בסם מסוכן. על-פי הנטען, זמן קצר לפני שנתפסו הסמים בביתו, מסר לאחר, אדם בשם עופר שמואלי (להלן: נהג המונית), קנבוס במשקל של 980 גרם נטו, בתמורה לכך שנהג המונית נסע במוניתו לאיזור קיבוץ רביבים בדרום, בעקבות המשיב שנסע לפניו במכוניתו שלו, והוביל משם את כל הסם המתואר באישום הראשון אל ביתו של המשיב.

3.       המשיב לא כפר בהחזקת הסם שנתפס בביתו, אך טען שכל הסם מיועד לצריכתו העצמית.  על-פי גירסתו רכש את הסם באותו יום, מבדואי בנגב, תמורת סך -.19,500 ש"ח, "בהזדמנות" ועשה "עיסקה טובה".

המשיב ביקש לשכנע את בית המשפט שהוא צורך כמות גדולה של קנבוס מידי יום, שהכמות שקנה תמורת 19,500 ש"ח תשמש אותו כ- 6-7 חודשים. כן טען, כי למרות שהוא מובטל, החי על קיצבת ביטוח לאומי בסך כ- 2,800 ש"ח, יש בידו די אמצעים עצמיים למימון צריכת הסם הגבוהה שלו.

בדיקת הפרמטרים השונים שהמשיב ציין בעדותו לצריכה העצמית שלו, מעלה כי הכמות נושא האישום יכולה להספיק ל-60 עד 90 יום בלבד, בהנחה שהמשיב אכן צורך את הכמויות היומיות הגדולות, כפי שטען. זאת, בלי לקחת בחשבון את חלוקת הסם לחבריו, אפילו לגירסתו שלו.

4.       אשר לאמצעי המימון, בצדק קבע בית המשפט כי " הנאשם לא הצביע על מקור למימון סם בתדירות כה רבה ובעלות כה גבוהה (יחסית להכנסותיו כמצויין על ידו)". בין יתר האמצעים הכספיים שבידו, טען המשיב שקיבל כספים ממכירת דירה שירש. עיון בחוזה המכר ונספחיו (נ/8) מראה, שמדובר בדירה שנמכרה ב-1991. המשיב היה אחד מחמישה יורשים והסכום שקיבל המשיב בפועל מסתכם בסך 111,296 ש"ח, בחודש יוני 1991, היינו: לפני 14 שנים.

לאור הוצאותיו הגדולות של המשיב לסיפוק צריכת הסם העצמית שלו, כנטען על ידו, סכום זה עלה מזמן בעשן הגראס והחשיש; מה עוד שהמשיב העיד (בניגוד להודעותיו במשטרה), כי השתתף במימון רכישת הג'יפ הרשום על שם בתו -  בסכום של 50,000 ש"ח; ויש לו גם מכונית רנו קליאו, נפח מנוע 1800 סמ"ק, הרשומה על שם אשתו.

5.       בית-משפט קמא סבר, שלא הוכח שהמשיב מסר את הסם לנהג המונית, בתמורה. לפיכך, לא הוכח שהמשיב עשה עימו "עיסקה אחרת בסם", אלא סיפק לו סם "שלא בתמורה".

בית המשפט לא ראה במזכר ת/10, שנכתב על-ידי קצין משטרה, ראיה מספקת לענין זה. על-פי האמור בת/10, המשיב הודה באוזני כותב המזכר, בנוכחות קצין משטרה נוסף, שהוא נתן לנהג המונית, ק"ג גראס, " בתמורה לנסיעה אשר עשה היום ... עבורו".

הואיל ו-ת/10 הוגש בהסכמה וכותבו לא נחקר, היה מקום, לכאורה, ליתן לדברים האמורים בו את מלוא המשקל. משמעות האמירה של המשיב היא, שהוא קיבל עבור הסם תמורה מאת נהג המונית, אמנם לא בכסף מזומן אלא בשווה כסף; זו בוודאי עיסקה ואף מכירת סם בתמורה, שהרי מאי נפקא מינא אם נותן הסם מקבל תמורתו כסף מזומן או מצרכים או שירותים שווי-כסף? גם עולם הכלכלה והפיננסים מכיר בעיסקאות בארטר.

יחד עם זאת, הואיל והמדינה אינה מערערת על קביעה זו של בית-משפט קמא, היינו: על הקביעה שהמשיב סיפק לנהג המונית את הסם ללא תמורה - אין מקום להתערב בה. ההשלכה באשר לאי התערבות זו - תובהר בהמשך.

6.       המדינה מערערת על רכיב המאסר בגזר הדין; על סירוב בית-משפט קמא להכריז על המשיב כסוחר סמים ועל סירובו לחלט את הרכב בו משתמש המשיב.

רכיב המאסר בגזר הדין

7.       בית-משפט קמא התחשב בגילו של המשיב, בן 58 במועד העבירה, בהיעדר עבר פלילי משמעותי, במצבו הבריאותי הלא תקין (לחץ דם, סכרת, בעיות גב ועוד), בתקופת "מעצר הבית" של 20 חודשים. מאידך גיסא, התחשב גם בהיעדר המלצה של שירות המבחן, לאור התנגדותו של המשיב לכל הליך טיפולי, ובכך שהוא מחלק את הסם לחברים, על-פי דבריו.

8.       המדינה סבורה, שבהימנעותו מלגזור על המשיב מאסר בפועל, סטה בית-משפט קמא ממדיניות הענישה בעבירות של החזקת חשיש בכמויות גדולות, שהיא הטלת מאסרים בפועל לתקופה ממושכת, כפי שמשתקף מן הפסיקה אליה היפנתה.